לדף הבית
לדף הבית
צרו קשר
צרו קשר
Hebrew Site   English Site

כניסה לחברי האתר

עץ העצב - מיריק שניר
העצב
על אדם
שמת,
משול לעץ.
עת
נפתחת אדמה
לקבור אותו,
בלבנו
בור נפער
ושתיל
עץ העצב
ניטע בו.
דמעות חמות
מחלחלות
אליו,
משקות
מרוות
ולאט
לאט
שתיל
עץ העצב
נקלט.
שורשיו
דקים,
עצובים,
ארוכים,
מעמיקים
בנו
שנה
אחר
שנה.
אהבה,
געגועים
וכאב,
הם
שמש,
אוויר
ורוח
לעץ שבלב,
מכוחם
הוא מנץ
ומלבלב,
ומבלי שרצינו
פתאום
פורח.
ויום אחד
אנחנו מתפלאים
לראות,
שעץ העצב
הבשיל
פירות,
הפיח רוח
והעיר,
ציפור
שיר.
אך אם
לא נקלט
עץ העצב
בנו
באדמתו,
אנחנו
נובלים
איתו.